החלטה בתיק בש"א 14073/08

1.       המבקשים הגיש ערעור על החלטת בית משפט השלום בתל אביב יפו בבש"א

151100/07, (מיום 13.3.08, (כב' סגנית הנשיא הרמן הדסי), (להלן: " ההחלטה"),לפיה אישר בית המשפט עיקול על נכסי המבקשים לפי סעיף 112א. לחוק מס ערך מוסף התשל"ו -1975 (להלן: " החוק").המבקשות 1 ו- 2, הן תאגידים אשר עסקו במכירת ושווק דלקים כאשר המבקש 3 היה מנהל המבקשת 1 ובעל מחצית מניות המבקשת 2 ואילו המבקש 4 היה עובד של המבקשת 1. בית המשפט הורה ביום 16.1.07 על מתן צווי עיקול זמני על כספי המבקשים, מכוח סמכותו לפי סעיף 112א. לחוק. נשוא ההליך בבית משפט השלום כמו גם הליך פלילי בבית המשפט המחוזי בירושלים הינן חשדות המדינה, לאחר הליך חקירה לפיהן היו מעורבים המבקשים במהילת דלקים אותם מכרו.

לאחר דיון ומסגרתו חקירות הגיע בית המשפט לידי מסקנה כי דין העיקול להישאר על כנו, על החלטה זו הוגשה הערעור.

2.   המבקשים עותרים לפטור אותם מהפקדת עירבון להבטחת הוצאות המשיב בערעור. בבקשה מציינים המבקשים את הקשיים הכלכלים אליהם נקלעו במיוחד נוכח מעשי המשיב, בכלל זה עיקול על נכסיהם, לא כל שכן כספיהם נמצאים ממילא בידיה. המבקשים מפנים להשתכרותם הדלה כמו גם תלושי שכר, לעובדה כי לא יכולים לקבל מימון מבני משפחה וכדומה. לעמדת המבקשים יש להחיל את ההלכה לפיה מקל בית המשפט עם נישום בהליך עם המדינה. 

באשר לסיכויי הערעור נטען לפגמים ושגגות מהותיים שנפלו בהחלטה. בין היתר בהעדר סמכות בית המשפט להדרש להרמת מסך, עירבוב בין המנהלים ועובדים לבין התאגיד, העדר התייחסות לעוסק מסויים, הגעה למסקנות שגויות בניגוד להלכה הפסוקה וכדומה.

3.   המשיבה מתנגדת לבקשה. לטעמה אין המבקשים עומדים במבחנים הדרושים. לדידה, יש ביכולת המבקשים להפקיד את העירבון לאור שחרור חלק מהכספים שעוקלו בהליך הפלילי שבין הצדדים, גיוס כספים מבני משפחה, אי פרישת מלוא המצב הכלכלי לפני בית המשפט. המשיבה אף חולקת על פרשנות המבקשים לפיה יש להקל עם נישום בדיונו עם המדינה, תוך אבחנה מההלכות עליהן הצביעו המבקשים, שעניננן פשיטות רגל. המשיבה אף סבורה כי סיכויי הערעור קלושים וזאת בין היתר מחמת שההחלטה מבוססת על התרשמות בית המשפט מהעדויות, כי הרמת המסך שנעשתה היתה בין התאגידים ולא בינן לבין הפרטיים, וכי הרכוש הוברח לבעלי התפקידים כקביעת בית המשפט ובאופן המסמיך את בית המשפט להגיע למסקנה נשוא ההחלטה ועוד.

4. תקנה 427 לתקנות סדר הדין האזרחי התשמ"ד - 1984 (להלן: " התקנות"), קובעת:

"המערער חייב לערוב את הוצאות המשיב בדרך האמורה בסימן זה."

תקנה 432(א) לתקנות קובעת:

"פטור מחובת ערבון

(א)  החליט הרשם לפי בקשת המערער לדחות את תשלומה של אגרת הערעור, כולה או מקצתה, ישקול אם אין זה מן הצדק לפטור את המערער מחובת ערבון לכל הוצאות הערעור או למקצתן, לאחר שניתנה למשיב הזדמנות להשמיע דברו בעניין זה, ולא יינתן הפטור אם הראה המשיב טעם מספיק לכך"

העירבון נועד להבטיח את תשלום ההוצאות שייפסקו לטובת המשיב באם הערעור יידחה. ההלכה הפסוקה מורה כי בית המשפט ישקול לעניין פטור מערבון בהתחשב במצבו הכלכלי של המבקש ובחינת סיכויי ההצלחה בערעור.

לעניין זה יפים דברי כב' השופטת פרוקצ'יה בבש"א 1528/06 יוסף ורנר נ' כונס הנכסים הרשמי :

" השיקולים שיש לשקול לצורך מתן פטור מלא או חלקי מהפקדת ערבון הם שניים: מצבו הכלכלי של בעל-הדין, והאם ידו משגת לעמוד בתשלום הערבון; וסיכוייו של ההליך אותו יזם להתקבל; התנאים לפטור - מצב כלכלי קשה, וסיכויים טובים להצלחת ההליך הם מצטברים, ודי שאחד מהם אינו מתקיים כדי להצדיק סירוב לבקשת הפטור".

בגדר זה ציין בית המשפט העליון את החובה לשקול את זכות הגישה לערכאות על מנת שלא למנוע בשל חסרון כיס את יכולת בעל הדין להביא דברו לפני בית המשפט, תוך שקילת זכותו של הצד השני שלא יוטרד לשווא, הבטחת הוצאותיו ועוד. כן נקבע שעל בית המשפט הבוחן את הבקשה ליתן דעתו גם למידת מורכבות ההליך, שיעור ההוצאות הצפוי, מיהות הצדדים ועוד (סעיף 12 לפסק הדין).

עוד ראיתי להפנות לדברי כב' השופט רובינשטיין ברע"א 321/07 אלינה גושן נ' עו"ד יורם אבי גיא . בית המשפט אבחן בין הדרגות השונות בהם נדרש בעל דין להפקיד או לשלם כספים, במסגרת הליך משפטי, כאשר לענייננו הורה בית המשפט בסעיף ה.(6)(ג) להחלטה:

" בדרגה השלישית מצוי העירבון בגדרי ערעור, שהוא חובה; כאן כבר מחזיק המשיב בידו פסק דין לטובתו, אך מששבים ומטריחים אותו לבית המשפט - יש צורך להבטיח כי יוכל לגבות הוצאות אם ייפסקו לטובתו. כאן נשקלים - אמנם בזהירות רבה - גם סיכויי הערעור, ברמה גבוהה מאשר באגרות, אף כי לא כנושא יחיד ונועל דלת, תוך שנזכור כי המדובר בבסיס בחובה, וזו נקודת המוצא."

מן הכלל אל הפרט:

5. שוכנעתי מהממצאים שהונחו לפני כי המבקשים יתקשו בהשגה של מלוא סכום העירבון. לעניין זה הבאתי בחשבון כי רכושם של המבקשים עוקל, וכי משכורותיהם הינן נמוכות, ובשים לב לצרכי הקיום שלהם ושל בני משפחתם. עוד יש לקבל את טענת המבקשים שלא נסתרה כי בני משפחתם לא מוכנים לסייע בידם לממן את העירבון. עם זאת, לא שוכנעתי מהראיות כי המבקשים נעדרים יכולת כלכלית באופן המונע בידם כליל להפקיד את סכום העירבון. בהקשר זה יש ליתן את הדעת כי סכום לא מבוטל שעוקל על ידי המשיבה, שוחרר בהליך הפלילי, לידי המבקשים, גם אם לטענתם חלקו נובע מחוב לבני משפחה, שיש להחזירו ובני המשפחה אינם מוכנים לעמדתם להעמיד הסכום הדרוש לעירבון. זאת ועוד, אין בידי לקבל את הטענה שיש להקל עם הנישום בהתדיינותו עם המדינה, כל מקרה לנסיבותיו, שכן אם אכן כעמדת המשיבה, פעלו המבקשים להונות את הרשויות, אין להקל עמם, ומבלי שיהיה בדברי אלה, הבעת עמדה לגוף הטענות. גם אין לקשור בין הסכומים שעוקלו לבין הצורך בהפקדת העירבון שכן מטרת כל הליך שונה, הראשונה להבטיח את החלוט למקרה שעמדת המשיבה ביחס למקור הכספים המעוקלים תתקבל, ואילו השני להבטיח את הוצאות המשיב למקרה והערעור יידחה.